הדרכת הרים גבוהים כמקצוע

מה זה בכלל Mountain Guiding ?

•ההסמכה הרשמית והיוקרתית ביותר בכל נושא "ספורט ההרים" (Mountain Sports) חורף וקייץ. 

•הסמכה בינ"ל (אקדמאית) מוכרת בכל הארצות האלפיניות וחלק מארצות העולם (כמו ניו זילאנד, קנדה, ארה"ב, בריטניה וסקנדינבייה).

•ההסמכה מאפשרת לקחת באופן חוקי ותחת כיסוי ביטוחי אנשים לסביבה הררית (*) בכל העולם ובכל עונות השנה- בחורף לפעילויות שלג כגלישה (אוף פיסט, סקי טורינג וכו') ובקייץ לפעילויות טיפוס (טיפוס הרים, טיפוס סלע וכדומה).

•ההסמכה היא הוכחה (ברמת הנוהג והמנהג) שהמדריך עבר שלב מבחני כניסה, לימודים, התמחות ומבחני סיום ושהוא חבר בסינדיקט הלאומי (הערב לרמתו) במקום מגוריו.

*סביבה הררית- אזור גבוה המאופיין בהימצאות קרחונים ושלג עד.

מי מסמיך Mountain guides?

הפדרצייה הבינ"ל לעמותות של מדריכי הרים גבוהים (IFMGA) היא הגוף היחידי המסמיך מדריכי הרים, בתהליך הנמשך בין שלוש לשבע שנים (תלוי במדינה). הפדרצייה הוקמה בשנת 1966 וחברות בה כל המדינות האלפיניות (שווייץ, איטליה, צרפת, אוסטריה, גרמניה, סלובניה וכו') וכן מדינות אחרות בעולם.

העבודה כמדריך: מתחלקת לשני תחומים עיקריים

1.      הדרכה "קלאסית" (Guiding)- פעילות המוכוונת השגת מטרה ולאו דווקא תוכן לימודי - פיסגה מסויימת, מסלול גלישה בשלג טוב, בטיחות, ניווט והתמצאות וכדומה.

2.      הדרכה "לימודית" (Instructing)- פעילות המוכוונת תוכן לימודי- הדרכת טיפוס (כיצד לטפס), הדרכות מודעות למפולות שלגים, הדרכת פרי רייד (הוצאת גולשיי פיסט מהפיסט תוך הקניית הכלים ליציאה מהפיסט), הדרכת טיפוס הרים- בשאיפה להביא את החניכים לרמה בה הם יוכלו בעתיד לממש מסעות לבד וכו'.

הדרכה קלאסית נחלקת בהתאם לעונות השנה, בקייץ ההדרכה מתרכזת בהדרכת פסגות, טרקים, מסלולים , Via Feratta

פסגות- בכל העולם מהוות פסגות הרים מוקד משיכה ומטרה לאנשים, מאז שאדמונד הילרי (הראשון שעמד על פיסגת האוורסט) טבע את הביטוי "אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם!" ואף לפני כן, ראו אנשים בעולם ההרים מקור למימוש שאיפות השגיות אישיות, הגשמת חלומות, השגת רוגע ומחשבה צלולה וכמובן אסטטיקה ונוף עוצרי נשימה.

 מטבע הדברים, לא לכל החולמים יש מספיק זמן, ידע או ניסיון לממש את שאיפותיהם בצורה בטוחה ולכן הם שוכרים מדריך, שטיפוס הרים הוא מקצועו ובכך מעלים את סיכויי ההצלחה ומשפרים את מצב ביטחונם האישי. הרים פופולאריים במיוחד באירופה הינם בראש ובראשונה המונטבלאנכ בצרפת/איטליה (4,800 מ') המאטרהורן בשווייץ (שנחשב להר היפה בעולם) והגראן פאראדיסו באיטליה (שנחשב לפיסגה קלה ויפה במיוחד מעל 4,000 מטר).

טרקים- אין ישראלי שלא יודע מהו "טרק". כמובן שלטיולי יום קלים אנשים בדר"כ אינם שוכרים מדריך אך לקלאסיקות ארוכות כמו ה E5 (חציית האלפים מגרמניה דרך אוסטריה ועד איטליה) סובב מונט בלאנכ וכדומה אנשים נוטים לשכור מדריך על מנת שיהייה מי שידע להתמודד עם מצבי חירום (מזג אוויר,פציעה וכדומה) ינווט ויספק מערכת לוגיסטית ובטיחותית.

מסלולים- בהרים קיימים מסלולים רבים שטופסו בעבר ותועדו בספרות. חלק ממסלולים אלו (מהמפורסמים ביניהם המפנה הצפוני של האייגר- The Eigers North Face שעליו נכתבו ספרים רבים, נעשו סרטים ואף חברת ציוד מוכרת בחרה את שמה בהקשרו)  קיבלו משמעות  מיתית. כאשר מטפס מעוניין לדחוף את רשימת השגיו קדימה אך חסר את הניסיון או הביטחון, תמיד יוכל לשכור מדריך שיסייע לו.

Via Feratta הוא מושג באיטלקית למסלול "מוכן" (כבל ברזל קבוע בסלע לכל אורכו כהגנה תמידית מפני נפילה לקרקע) בהרים שאין צורך בדרך כלל בידע בטיפוס על מנת לבצעו, אף על פי כן, מדובר על אתגר רציני מאוד המחייב לרוב מעטפת בטיחותית והדרכתית מסויימת לאנשים חסריי ניסיון בתחום.

הדרכה קלאסית בחורף Winter Guiding

מתרכזת בגלישה מחוץ לאזורי סקי- Free Ride, סקי טורינג, מסלולי קרח ופסגות (סקי מאונטיינירינג).

פרי ריידינג- עם ההתפתחות הטכנולוגית בנושא הגלישה, פיתוח הסקי המודרני, המעבר למגפיים קשיחות מפלסטיק, פיתוח סקי פאראבולי, פיתוח הסנובורד, פיתוח ציוד הבטיחות והמודעות לנושא מפולות שלגים וכו', עלה גם הביקוש ל"משהו נוסף" שחוויית הגלישה יכולה להציע, לאט לאט קם דור של אנשים שחיפשו את חוויית הגלישה החופשית (הרחק מגולשים אחרים, מחוץ למסלולים ובהמשך מחוץ לאתרי הסקי), ה"פאודר" הבתולי והטבע.

אותם גולשים שבחלקם גולשים מנוסים וטובים מאוד, ביציאתם מאזור הסקי המנוטר, חושפים עצמם לסיכון היפגעות ממפולות שלגים, אובדן דרך, נפילה וכו'. לצורך כך, על מנת לקבל את השלג הטוב ביותר והיום המהנה ביותר תוך שמירה על בטיחות ו"ראש שקט" שוכרים הגולשים מדריך- אם ליום אחד או יותר- המכיר את האתר, תנאי השלג והאפשרויות השונות.

סקי טורינג- הוא שילוב בין סקי לטיפוס הרים מתון בחורף, בעזרת התקן מיוחד הנקרא "סקינס" וחיבור מיוחד בין הסקי למגף, פותח סקי שניתן גם להיתקדם איתו במעלה מידרון. עם ההגעה לנקודת הגובה שנבחרה, מנתקים את התקן הסקינס מהמגלש, נועלים את החיבור בין המגף לסקי וגולשים גלישה רגילה (להלן "פרי רייד") למטה. ענף זה תפס תאוצה עצומה בשנים האחרונות בעולם וכיום במשך כל החורף יוצאים אלפיי אנשים ביום להרים לצורך סקי טור של יום אחד או מספר ימים. המדריך נשכר על מנת לנווט, להוביל, לשמור על מסגרת בטיחות, לטפל במצביי חירום וכו'. זהו אחד מנתחי העבודה העיקריים של מדריך הרים גבוהים בחורף.

סקי טורינג בדרך למעלה (מימין) ולמטה.

מסלולי קרח- כל חורף קופאים מפלים זורמים באזור ההררי בעקבות שבועות של טמפרטורות נמוכות מאפס מעלות והופכים למפלי קרח המצריכים מיומנות מיוחדת על מנת לטפסם- ענף מרהיב בתחום הטיפוס.

פסגות- גם בחורף מהוות פסגות ההרים מוקד משיכה, הטיפוס מתבצע עם חבלים, על גביי סקי וברגל והירידה בדרך כלל בגלישה רגילה. הרים פופולאריים במיוחד בחורף הם המונטבלאן, הווילד שפיץ (באוסטריה), פיץ ציבידאלה (באיטליה) ועוד.

 טל בטיפוס קרח מפלים באיטליה

כמדריכים אנו מעבירים קורסים בכל נושא ונושא הקשור להרים, חורף או קייץ- קורסיי טיפוס הרים, קורסיי טיפוס סלע, ניווט והתמצאות, התמודדות עם מצביי חירום בהרים הם רק דוגמאות לקורסי הקייץ, ואילו בחורף אנו מעבירים הרבה קורסי מודעות למפולות שלגים, קורסי פרי רייד, קורסי טיפוס קרח, סקי טור ועוד..

הרבה מאוד מדריכי הרים פונים בשנים האחרונות לנושא האימון האישי ומשתמשים בהרים כפלטפורמה אקסטרימית בה ניתן לתקשר ולהעביר תכנים חינוכיים כמנהיגות, עבודה בקבוצה, התמודדות עם מצבים של חוסר שליטה בסביבה, פחד וכו'.

קורס מדריכים הוא תהליך הנמשך בין 3 ל 7 שנים, בתחילתו יש לעבור מבחניי כניסה מפרכים בחורף (טכניקת סקי, טכניקת פרי רייד והובלת סקי טור) ובקייץ (טיפוס על כל סגנונותיו השונים). הרעיון הוא לוודא כי בקורס המדריכים אין מלמדים את החניך כייצד לטפס או לעשות סקי אלא כייצד לעשות זאת עם לקוחות (מטפס חזק או גולש מקצועי לא יהיו בהכרך מדריכים טובים)  אחוז הנשירה במיבחנים עומד בערך על 50% והמעבר הוא רגע גדול ומשמעותי למשתתפים.

לאחר מבחניי הכניסה עוברים המשתתפים לימודים תיאורטיים (חיזוי מזג אוויר, תאורייה על מפולות שלגים, הבטים פסיכולוגיים וחוקיים בנושא ההדרכה) ומעשיים במהלך שנה וחצי, והופכים למדריכים בתקופת התמחות (אספיראנטים). לאחר תקופת ההתמחות בה מחוייב כל מתמחה לעבוד במקצוע פרק זמן מינימאלי, הוא מורשה לגשת למבחני הסיום הנפרשים על פני שישה חודשים.

בסוף כל התהליך מקבל המדריך תעודת זהות בינ"ל השייכת לפדרצייה ומוכרת במרבית ארצות העולם ותואר אקדמאי BA במדעי הספורט מהמוסד ה"מאמץ" בארץ ההכשרה (בצרפת אוניברסיטת גרנובל ובגרמניה מינכן לדוגמה).    

בחירה במקצוע ההדרכה היא יותר מהכול בחירה באורך חיים, אנו מקריבים המון- יציבות, עומס פיזי, ביטחון וויתור על קריירה במובן המקובל של המילה הן רק דוגמאות- אך מקבלים המון בתמורה. אנו חיים את עונות השנה, את מזג האוויר המשתנה, את עוצמתו של הטבע ואת הספורט. ומשלבים זאת עם אלמנט שירותי, הדרכתי מעצם המרכיב של עבודה עם אנשים. אין זה מקצוע המתאים לכל אחד אך אלו שעוסקים בו חולקים ברובם את ההרגשה כי המקצוע הוא שבחר בהם והם רק לא התנגדו וענו לקריאה.